זה היה שבוע סוער בישראל. שבוע שהתחיל בשישי בערב ברצח מזוויע של אב אשר ניסה להגן על בתו ונרצח על ידי כנופיה אלימה של בני מעוטים.המשך בגילוי שתי גופות מבותרות ,רצח מיותר לחלוטין בארמון הנציב ,אמירות שאינן קלות בלשון המעטה של השר משה (בוגי) יעלון.התאבדותו של מי שעונה "מלך הבידור" דודו טופז במתקן כליאה של שרות בתי הסוהר והסתיים, נכון לכתיבת שורות אלו באמירות קשות ביותר של השר לשעבר בניזרי כנגד מערכת המשפט, הפרקליטות והמשטרה.
במקביל לכך וללא סתירה זה היה שבוע קל במדינת ישראל. לא היו אירועי טרור שבהם נהרגו אנשים חפים מפשע.( נסו להיזכר בשנת 2002) מספר ההרוגים השבוע , בתאונות דרכים היה מין הנמוכים בעשורים האחרונים.
התוכנית " עיר ללא אלימות "המופעלת בשתים עשרה ערים שונות בארץ ממשיכה להניב ירידה דרמטית באלימות ועלייה בפניות הצבור לקבלת סיוע. מדד המראה על אמון החוזר של הציבור למערכת המשטרתית והעירונית המשולבת בתוכנית זו.שמחתי לשמוע בתוכניות הרדיו השונות את ד"ר אורלי אינס קניג יוזמת ומנהלת התוכנית המסבירה את רעיונות התוכנית ואת הראייה ארוכת הטווח הקיימת בה.ראייה אסטרטגית קוראים לזה. כל זאת בניגוד להתלהמות התקשורת המצפה לקבל תשובות מיידיות לבעיות בסיס בחברה הישראלית. בעיות חברתיות שאינן קלות כפי שבאות לידי ביטוי בבתי הספר, בנוער הישראלי, בתרבות המועדונים ,תרבות הנהיגה ועוד מאפייני פשיעה, אלימות ורדידות חברתית וערכית.
זה היה שבוע לא קל למשרד לביטחון הפנים האחראי על משטרת ישראל ושרות בתי הסוהר.שבוע שבו היה קשה להסביר את נושא האקראיות בפשיעה.מה היה קורה אם מקרי הרצח הללו היו מתחלקים על מספר שבועות? הרי הייתה לכך הסתברות דומה כמו למה שארע השבוע.בעצם, ההסתברות לכך הייתה גבוהה יותר.רצף האירועים וכמותם במהלך שבוע אחד הם עד כמה שזה נשמע מוזר הם "טעות הסתברותית" בחישוב עתידי.אך מציאות קיימת היום.
מי זוכר מה עבר על צה"ל לא מכבר :תאונות אימון קשות שבה נהרגו חיילים, ההסתבכות של תתי האלופים תמיר ופארס,ההסתבכות של אלוף משנה גם הוא על מסירת רכב השרות הצהלי שלו. גניבת כרטיס האשראי של הרמטכ"ל ואקדח עתיק ממשרדו.
מי זוכר? במציאות שבה התקשורת מכתיבה סדר יום רדוף אירועים המניב כותרות יפות וגדולות והמביא (וסליחה על הציניות) להגדלת כמות מכירת העיתונים או צפייה בטלוויזיה והאזנה לרדיו.(יותר צופים/יותר קוראים/יותר מאזינים =תוספת רייטינג ופרסומות).
לבי עם הנרצחים.כתבתי כבר לא פעם , רצח הוא רצח הוא רצח.יש להעניש את העבריינים במלוא העוצמה. אולי זה הזמן והמקום לאמץ את אחד עקרונות הברזל של עיר ללא אלימות שהוא "אפס סובלנות" ,אכיפה ברורה וודאית. שילוב של הסברה, מניעה ואכיפה בלתי מתפשרת.
תעתועי האקראיות קוראים לזה.מקווה שאכן יהיו שינויים בעקבות כך למען החברה הישראלית ,למען עצמנו למען ילדינו.
ד"ר אבי זלבה
ד"ר אבי זלבה, קרימינולוג ויועץ ארגוני
